קהילת עבדה שוכנת ברמת הנגב, בצמוד לכביש 40 ממערב כ-7 ק”מ דרומית למדרשת בן גוריון וכ-20 ק”מ צפונית למצפה רמון והיא הקהילה הבדואית הגדולה ביותר בהר הנגב. כאן מתכננת ממשלת ישראל את הקמת ישוב הקבע עבור כלל הקהילות הבדואיות של הר הנגב. שטח התיישבות הקהילה הוא כ-3,900 דונם, מתוכו כ-1,200 דונם לבינוי ושאר השטחים מיועדים לחקלאות, לבנייה ופיתוח תשתיות, שישולבו בתכנון הישוב לשימושי תיירות. סך הנפשות ביישוב עבדה עומד כיום (2020) על כ-500 איש, בכ-100 משפחות גרעיניות.
למעשה, קהילת עבדה נוסדה בשנת 1992 בזכות מאבקן של שבע משפחות פורצות דרך משבט הסראחין, ששבתו אז מול כנסת ישראל ומזה מעל ל-20 שנה, שבע המשפחות המייסדות עדיין מהוות מרכז ליבה של קהילה מאוד מגובשת.. בעבדה נמצאים תושבים מכל המטות והשבטים. כיום, מתגוררות בעבדה שתי משפחות נוספות משבט הג’נביב ממטה הדולם, ומשפחה אחת גדולה ומבוססת משבט הזיאדין. כלל המשפחות מקיימות זו לצד זו, יחסים של שכנות טובה הכוללים גם קשרי נישואין.
כתוצאה מהחלטת הממשלה שהתקבלה משנת 2000, קיים בעבדה מרכז שירותים חיוניים, הכולל בית ספר יסודי מכיתות א’-ט’, שבו לומדים כ-300 תלמידים בדואים מכל אזור הר הנגב. יש כאן גם אשכול גני ילדים. תלמידי החטיבות העליונות יוצאים ללמוד בביר הדאג’ או בשגב שלום.
החינוך נתפס בעיני התושבים כפתח לעתיד מתקדם, מודרני וכמרכיב מהותי להבטחת עלייה ברמת ההשכלה, ברמת החיים וביכולת ההשתכרות, דבר שיאפשר בהדרגה, את המעבר ליישוב קבע. באזור קיימת גם מרפאה, אך זו כמעט ואיננה פועלת. מרבית השירותים הרפואיים ניתנים בבאר שבע או מצפה רמון וההתניידות נעשית בעיקר על ידי רכבי התושבים. בנוסף קיימת בעבדה גם חנות מכולת מקומית ליד בית הספר. (המחירים מצויינים!)
עד השנים האחרונות, תעסוקת הקהילה נסמכה בעיקר על חקלאות בדואית בשיטות מסורתיות שהיו נהוגות בעיר העתיקה עבדת הסמוכה. שימור טרסות קדומות, בורות מים, שימור מבנים ומתקנים חקלאיים עתיקים, גידול חיטה ושעורה, וגידול עדרי גמלים וצאן במרעה הם עיקר הענפים החקלאיים. אך עקב צמצום שטחי המרעה, רווחיות נמוכה של גידולי חיטה ושעורה לעומת גידולים תעשייתיים וקשיים מול משרד החקלאות והסיירת הירוקה, נמכרו רוב הגמלים, העדרים דוללו ורוב זריעות התבואה בשדות נפסקו. כיום, רבים מתושבי עבדה עובדים מחוץ לקהילה, כשכירים בעבודות שונות באזור או יישובי המועצה האזורית רמת נגב ומצפה רמון, במיזמים תיירותיים וחקלאיים, ברשות הטבע והגנים וכן בעבודות מזדמנות. ישנם ביניהם עצמאיים שפתחו עסקים כגון: עבודות עפר, קבלני כוח אדם ועוד.
חלק מהתושבים מחזיקים אוהלי אירוח תיירותיים וחקלאות מסורתית שמפעילות בעיקר הנשים.
המיזם התיירותי בעבדה תופס תאוצה בשנים האחרונות, וניתן לראות כי הקהילה משולבת גם בפרויקט תיירות בדואית שבמסגרתו המשפחות כל אחת בתחום עיסוקה מארחות תיירים ללינה, לארוחות, לסדנאות, מלאכות יד וסיורי מדבר.
לעבדה יש פוטנציאל תיירותי אדיר. אילו תמומש הבטחת הממשלה אודות שטחי בנייה מוסדרים ושטחי מרעה, הפוטנציאל התיירותי יגדל פי כמה. עלויות הקמת הישוב ופיתוח מערכות השירותים והתשתיות דורשת השקעה משמעותית בטווח הקצר והבינוני. השקעה זו הינה חובה בסיסית של המדינה כלפי תושביה. הקמת ישוב כפרי חדש עבור תושבים עבדה, מהווה הזדמנות להעמקת השתלבות התושבים הבדואים במערכת הכלכלית והחברתית של רמת נגב, ומהווה עוגן תיירותי.
מקורות: מסמך משכנות הרועים בהר הנגב מאת עמותת במקום והתזכיר להקמת עבדה
