הקהילה מונה כ-32 משפחות שונות ובהן כ-200 נפשות הנמנות כולן על פלג הסראחין ממטה העזזמה. הקהילה כוללת 4 משפחות מורחבות: אל עביס, סדאן, כריניג ורתימאת. ביניהן מתקיימים קשרי נישואין ונציגיהן פועלים בשיתוף פעולה מצוין כדי לקיים מרחב מזמין לתיירים.
לחלק מהתושבים עדרי גמלים, עיזים וכבשים, חלקם במרעה וחלקם במזון מוגש. כל הגברים עובדים בחוץ בעיקר במצפה רמון וחלק מהתלמידים לומדים במצפה רמון. לתושבים במקום קשר הדוק עם התושבים ומוסדות הציבוריים במצפה רמון. עד השנים האחרונות התושבים עיבדו שטחים גדולים ורחבים בצמוד וגם רחוק ממיקומם, בעיקר חיטה ושעורה. בסתיו התושבים היו זורעים לאורך הוואדיות, ולקראת החורף היו יורדים למכתש רמון, בחיפוש אחר מקומות חמים יותר, ומגיעים עד נחל פארן בנדודיהם אחר מרעה לצאן ולגמלים.
קהילה זו יצרה במשך השנים, בשיתוף פעולה עם גורמים שונים מהאזור, מוקד תיירותי אשר לוקחות בו חלק רוב המשפחות. יותר מכל קהילה אחרת באזור היא מממשת את חזון התיירות הבדואית בהר הנגב המקודם במסגרת אתר ארץ האוהלים, המבקש לבסס את מקור ההכנסה של התושבים כקהילה מארחת, על אורח חייה הייחודי.
אדמת וואדי אריכא שזורה בטרסות משמשת לגידול שעורה וחיטה ובתי המגורים כשלצדם מכלאות הצאן והגמלים, ממוקמים בסמוך, בגובה סביר מעל ערוץ הנחל כדי להתגונן מפני שיטפונות אפשריים. במקרה בו משפחות מקבוצות שונות חולקות את אותו ערוץ, נשמר ביניהן מרחב של כ 200- מטר המאפשר שמירת הפרטיות של כל מקבץ מתחמים משפחתיים. בתוך המתחם של המשפחה המורחבת הנשים נעות בחופשיות, טרודות במגוון עבודותיהן הכוללות הכנת התערובת למאכל הצאן ופיזורה בשקתות, פיקוח על העדר כאשר הוא בקרבת הבית, חליבה וניקיון המתחם בנוסף לבישול וניקיון הבית.
יש לציין כי אין כלל לדמיין את עבודת האירוח ללא תרומתן של הנשים, שאף שאיננה גלויה תמיד, היא שמניעה ומאפשרת את האירוח כולו. הנשים הן אלה שמנקות ומבשלות, הן אלה אורגות שטיחים ומכינות מגשי אירוח, תיקים וחפצי נוי שונים, כולל קישוטי בית ששימשו ומשמשים לאוהל חתונה ומועד, בעזרת שליטתן במלאכת האריגה. הן גם מי שמטפלות למעשה בבעלי החיים ומחזיקות ומנהלות את המרחב הביתי. גם בתקופת האביב, הנשים מנהלות למעשה את העדר ב”עזבה”, חולבות ורועות, מכינות חמאה וגבינה לבית. התיירות המתפתחת והחייאתן של מלאכות מסורתיות, מהווה הזדמנות לתעסוקת נשים גם במסגרת חברה מסורתית זו, והן נלהבות מאוד לפתח תחום זה שיביא עימו מידה של אוטונומיה ויכולת בחירה.
כיום יש במקום מאהלי אירוח, הדרכות וטיולים המאורגנים והמשווקים על ידי תושבים. מתקיימים במקום דפוסי אירוח מגוונים וכן שיתוף פעולה חלוצי עם גורמים שונים מהאזור, אשר מצביעים על הפוטנציאל התיירותי במקום. המשפחות השונות מתמחות כל אחת בהיבטים שונים של חיי הבדואים ומסורתם, וכך מופנים המבקרים למשפחות המארחות על פי עניינם. האוכלוסייה מאוד מגובשת ומאוחדת ביחס לשאר האוכלוסייה הבדואית בהר הנגב, ונחשבת “קיצונית” בשמירה על אורח חיים בדואי מסורתי. המוקד התיירותי שיצרה קהילת ואדי אריכא במשך השנים הפך מקור ההכנסה העיקרי שלה. הוא מסייע לה להמשיך לשמר את אורח חייה הייחודי ולהוות קהילה מארחת על פי המסורת הבדואית.
מקור: מסמך משכנות הרועים בהר הנגב מאת עמותת במקום
