- חוויות תרבות ומסורת במאהלי הקהילות הבדואיות בהר הנגב -

סל החוויות שלך

קהילת רמת ציפורים (סהאל אל בגאר)

רמת ציפורים נמצאת בסמוך למדרשת בן גוריון. באזור זה גרים תושבים משבט זיאדין ממשפחות אבו זייד, אבו ג'לידן ואבו עסא. שמו של הכפר נובע מוואדי באגאר (נחל בוקר) העובר בסמוך.

קהילת בדואית זו, אושרה להקמה בשנת 2015 על ידי ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים.

אך הקהילה איבדה את סמל הישוב לאחר שוועדה זו שינתה את החלטתה והחליטה להקים את ישוב הקבע בעבדה הסמוכה.

ביישוב מתגוררות כ-41 משפחות ו-185 נפשות, כולל קבוצה גדולה של צעירים בני 20 ומעלה שעדיין לא נשואים. היישוב נמצא בסמוך למדרשת בן גוריון. באתר רמת ציפורים מתגוררים בני משפחות משבט זיאדין ממטה העזזמה (אבו זייד, אבו ג’לידן ואבו עסא).

בשונה מישובים בדואיים באזור, מעט מאוד מהתושבים עוסקים בגידול בעלי חיים ובחקלאות, אך ישנם מספר מועט של תושבים להם עדרי כבשים וגמלים גדולים. רוב התושבים של רמת ציפורים עובדים בחוץ ואף קיימת קבוצה גדולה של נשים שעובדות בעיקר במדרשת בן גוריון וקיבוץ שדה בוקר כשכירות בעבודות שונות. ביישוב קיים גם עסק פרטי של משאיות, עבודות עפר ופינוי פסולת. לריכוז זה, קיימת דרך גישה אחת עם צומת לכביש 40. בנוסף במקום ישנו חיבור מים אחד ממנו מושכים התושבים צינורות מים.

ילדים שבים הביתה מהסעת בית הספר בעבדה. צילום: עזרי קידר

בשנת 2014 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה את תכנית מנהל מקרקעי ישראל והרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב להקמת הכפר אל בגאר. הוחלט לכנותו “רמת ציפורים” ולרכז בו, בשטח של כאלף דונם, את כל הקהילות הבדואיות בהר הנגב.

תושבי אל בגאר, “רמת ציפורים”, קיבלו את הידיעה על ההחלטה להקים שם יישוב בשמחה. משנת 2000, הם ניהלו מגעים עם המדינה בניסיון למחוק את צווי הפינוי שהוצאו נגדם ולהכיר בכפר שלהם. הם  מצאו עצמם נגררים מבית משפט אחד למשנהו, ומוועדה תכנונית אחת לאחרת. עכשיו היתה אמורה להגיע ההכרה המיוחלת. ואולם זה לא היה סוף הסיפור. הנושא חזר לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ביוזמת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. בלחץ הרשות, הוועדה שינתה את ההחלטה: היא המליצה לבטל את תוכנית היישוב ברמת ציפורים ולהקים את היישוב המרכזי דווקא בעבדה. לאכזבת תושבי הכפר, ב- 7 במאי 2019 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה על אישור התכנית להקמת עבדה וכן על ביטול הקמת הכפר סאהל אל בגאר.

הילאיל אבו ג’לידאן, ממנהיגי היישוב, העיד בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים:

“אני אבו ג’לידאן מרמת ציפורים. כבר אבא שלי חי בשטח הזה. סבא שלי חי בשטח הזה. וכולנו חיים בשטח הזה. באו מנהלת הבדואים, הבטיחו שיקימו בו יישוב. אמרנו אהלן וסהלן. רצינו את היישוב. עכשיו באים להעביר אותנו לעבדת… אנחנו מברכים על עבדת, אבל לא נעבור לעבדת.”אף אחד לא יכול לחייב אותנו איך לחיות. אני בדואי, רוצה להמשיך להיות בדואי. אני לא יכול לעלות לקומה 3 ולשבת למעלה. אני בדואי באוהל, ישן באוהל, זה החיים שלי. ככה. זה מה שרציתי להגיד”.

הבדואים בהר הנגב מבקשים לשמר ולו משהו, מאורח החיים המסורתי של אבותיהם, שנטו אוהלים ורעו במרחבים הפתוחים של הנגב.


מקור: מסמך משכנות הרועים בהר הנגב מאת עמותת במקום